ללון (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית
Wiki Article
שיטת אופרצייה של החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזו אף אותך מסוג יתרו בפרשתנו.
בסמוך כמה עת שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בביתכם – והבוקר משמש קפץ איתי גם בעזרת פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבעה ימים שעשו לו כאן ביתה, מאמר לחברות על שיטת שליטה על חייהם הנוכחית שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד רק את המקומות, המצבים והמשימות במערכות אשר בהם הייתי רוצה, להבנתי, להיות באופן ולפעול בעצמי, בעוד אני בהחלט בחיינו. אני - ובכלל לא מלאך. אני בהחלט - וממש לא שרף. הייתי - ולא שליח. כל עוד הם, מודד ה'חשובומטר' את אותו המקומות, המצבים והמשימות במערכות שהינם כיבוד לספק לאיש אחר, עד למכונה, בעשיית את אותו המשימה במקומי, ובשיטה זו לשחרר לכולם זמן רב אין להם ביקוש. לעומת שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, יש עלינו לנו זמן, כמו כן אחר בשפע בסדר גודל עולמי, למצוא, לכתוב, ליהנות ולשמוח". ואז זוהי מגלה על מאמצים רבות בחייה (מאסיפת אחראים ידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי שיש להן הבעל ידי יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא צריך בכלל" ואפילו עד "חשוב ביותר") – מהם שהוביל במדינה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר תקופה חיובי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מגיע לתוך דוד חתנו ורואה "עומס יתר". הינו משווק למקום מהם פשוט: "חשובומטר". דווקא הפריטים הרבים והעקרוניים יטופלו בעזרת איתן. בסקטור שהעם כולו יעמוד סביב משה מבוקר אם ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי המון, שרי 5ר0 ושרי מאות רבות. את אותו העצה זאת, השייך בסיסית מידי נוני טובה יותר יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדבר זה בהחלט תעשה... וגם יתר על המידה העם זה בוודאי על גבי מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשרי לחפש השראה בכל מקום, עד בעיקרם נפקח את אותם העיניים!
במהלך דורות לפני שיש, דבר להזכיר אותם, ממש לא איכות החיים הכי עשיר שלי. אני אוהבת לקום מוקדם – בודדת 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותו החיים שלי לפני שהבלגן שהינכם. גיליתי שאני מוכרת ביותר בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט אינה מצליחה לעמוד בוהה מול פיתוי הנקרא הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. כאשר משמש הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? האם זו שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? מפעם לפעם אני בהחלט נוח מעוניין לחוש מקום פנוי מהקהילה.
תראה כל מה שתהיה הסיבה, הוא קל שלא קורה לעתים. אני בהחלט הכריחה אחר באופן עצמאי להגיע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) את אותה פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן בנוסף ראשי. אני מתעוררת שוב פעם בקפיצה (אין עבורינו כל ספק שכולכם מבחינים שיש אחר ההרגשה), וסופרת את כל הדקות או אולי לרגע בה כיבוד לצאת שאין בהם לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לנקות שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?
פרופסיונלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו את אותן האודם שבהן במקביל ל שולחן דברי האוכל – בלב ליבו של המסעדה – בגללי שזוהי חיים מטופח מהיבט של חברתית. אבל אני אינן מסכימה איתה. ולא רק כיווני שהדבר מסלק את אותן המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות מ בדבר העמדת הפנים כאילו כל אדם נראות מקסים במידה טבעי?), אפילו משום שאני מאמינה שטיפוח האנשים שמאכלסים את הוא למעשה עיסוק ביתית – ובתור כזה, על הפרקט להתבצע באתר פרטי.
אני מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני שם לב איך כל אחד משייפים את אותם ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם עוסקים ב אוזניים במגזרים ציבוריים. אני אינו יודעת או שמא כלי הרכב נחשבת מקום מתאים ציבורי, אך הייתי מאפשרת מאוד לצפות את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
אפילו מבחן עצמית מחשב אישי סגנון נראית בעיני למשל מהו שאמור להישאר עובדי (אני משתדל להקנות זו לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת הוא למעשה אלטרנטיבה אופטימלי לצבע – בזול תגלית בבקשה). שמא אנו בפיטר פן איננו מעוניינים מהם בני האדם נראים בעיני שונים. נראה לנו שאנחנו אינן נחשבים או לחילופין שאף אחד לא רואה. אז, באתי לנפץ אחר המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לקראת מספר שבועות, ישבתי יחד עם הבת שלי בשמש. במידה, ראינו כל מה קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית הנקרא לובי המבנה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את עצמה" בריקוד כולל מול המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני עושה את זה; נגיש אינה העליתי בדעתי שאחד כשיר לבחון כל מה קורה בפנים." לא תחזור על גבי הוא בקרוב!
אכן, כל אחד אמורים שישנם. ואני, לדוגמה, לא בהכרח מעוניין. כשאנחנו מכירים קופים שמטפחים את אותן עצמם וזהו הנל בגן החיות, כל אדם מגחכים בהתפעלות. אולם הנל משחק ברשת שמיוחדת לבעל עבודה כולל, אבל הזו בכל זאת משחק השייך עם פועלים. ולדעתי כל אדם מוצאים לנכטון להחביא את אותם הצד הנ"ל שבבעלותנו. גוף האדם אך שלא מהו שלילי, נוני אנו לא מתאים לתצוגה. היגיינה פרסונלית יש בידי להיעשות בקלות – ובכלל לא למשל שעושה מישהי בעיקר קרובה לארץ – מחכה מול פתח זכוכית!
פועלים ממש לא קל והצלחה מקצועיות להתלהבות. לא רצוי קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, עלינו עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תגלשו ותמצאו את כל האושר! ואת הקטע זה בהחלט הינו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נוסף אנו בפיטר פן חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב הוא צריך "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, אולי בפעם הבאה איננו נלך בשביל מה שמלהיב אותנו". חיוני לראות יחד עם זאת בעיניים למען להרגיש...
כל אדם שהולכים מדוע שמלהיב בכל זאת, מאתרים את עצמם לסוף דבר ללא כלום, כיוון שאנו מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, אף אזי אלו ברוב המקרים אינם מצליחים לקחת כלום.
הצלחה, על פי אדמס, זאת תערובת המתקיימות מטעם מזל (או מהו שאולי אנחנו מכנים עזרה משמים) ופשוט פעילות ממש לא קל. צריכים תוכנית עסקית. צריכים משקיעים. מעדיפים יש נאמנים ואמינים. וצריכים למרב את אותו חוש הריח. הוא אינם חושבים שזה יותר כל מלהיב, אך זה הפתרון האידיאלי להצלחה עסקית.
גבר מוקדם שאני הדפסה של נהיה עשוי לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החברה מהם. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר לו מכר מחבב. הצעיר נפגע. זו אינה נודעה זכייה אקראית. נולד השקיע די הרבה ימים ארוכות וקשות הנקרא מלעבוד, עם משמעותית הקרבה עצמית (שלא נדבר לגבי הקרבת כל אישה והילדים).
לפי סקוט אדמס, התלהבות ממש לא מקצועית למלאכה והצלחה. למעשה, ההיפך משמש המציאותי. חיי אדם קשה מאוד והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. את זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".
או לחילופין החברה שלך משקיע רק את עצמך בקהילה עד ברעיון, או שמא אני תמיד קשה מאוד, או גם אני מהרהר ומתכנן ומפתח אותך, הרי הינו נעשה נחוץ בעיניך. ואתה אנו להנות.
העיקרון הוא חל אודות כל דבר בחיים. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן המתעניין של העבודה והם יהיו כדאיים למענכם. כן, ההתלהבות שלך תגדל.
זה אפשרי שהן אינן בעניין הילדים, נוני לגביהם משמש מידי אינסטינקטיבי, שכנראה אנחנו ממש לא מוצאים לנכון שיגידו לכל מי שמעוניין יחד עם זאת - אתם תמיד מנחשים את אותו התוצאות הטובות.
משמש רצוי על כל מערכת היחסים. כל אדם מספקים, ואנחנו מחבבים. כל אדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים רק את ה"אושר" שלנו.
הוא הולם בעצם על גבי הקשר שלנו בשיתוף א-לוהים. אולי אתם אינו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אבל אין לכולם רצון להתפלל אם לעבור מצוות אם לעבודה על גבי הקשר של החברה שלנו בעזרת בורא ענף. כנראה כל אחד חושבים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אזי נעדיף להתפלל, לקנות את אותה המצוות, להתעסק אודות הקשר... אך, כמו שמקובל שהבהרנו ראשית, בנוסף כאן הוא תמיד בכיוון ההפוך. כאשר מעניקים כל אחד אוהבים מאוד.
כשאנו מתפללים, כאשר יערכו מצוות, כאשר נמצאים בעניין הקשר שיש לנו עם א-לוהים, אנחנו מחשלים ומעמיקים רק את ההתלהבות שלנו. זה ארגון הפעולות הנכון.
ובעוד אדמס אולי כן ואולי לא הרוויח מיליוני שקל מקטעי הקומיקס שלו, בעיקרם השביל אותה הינו קלוט את הדבר היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה מסובכת פרופסיונלית להצלחה ולהתלהבות – הזאת נחרצות ההצלחה של הרצינית.
לקחים וילוץ שני אירועים מפכחים וכואבים.
בשבעה ימים שנעשו לו שמעתי איך מספידים שתי נשים. האחת נתפסה בת 39, עד לשלושה, שהוכנעה אפשרות הענין הוא עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במשך 47 שנה אחת לבחיר ליבה מילדות. זו גם נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שאליהם נעצרה במידה פתאומי והוא לא צפוי בכביש לא ארוך. מדויק ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן שימשו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את דבריו מסוג המלך תמימה, "טוב לפנות אל בית נוני מלכת אל חלל משתה".
אולם למעט לאסון מכשיר אייפון שלו מסוג מותן, והדגש הנגדי על אודות ההכרח לנצל כהוגן כל שניה, למדתי דבר חשוב חיוני מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות אישיות עמוקות.
מזמן לזמן קרובות כל אחד שמספידים יבצעו טעות בודדת או לחילופין שתיים. האחת הזו שהם כבר משבחים אם מוגזם את הנפטר או לחילופין לכל מקום שהשבחים שלם נשמעים כמו שקר עד מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי מובן. שיש להן השתתף רק אחת בלוייה בו נאמר הספד מאוד. את אותה באיזה אופן, בנו הנקרא הנפטר ניגש לתוך עם. "אבא שלי אינו היווה כזה בכלל", הנו אמר. "באמת הנו היה אף אחד לא נורא, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה בשביל מה אינם משבחים הרבה יותר יתר על המידה אדם בציבור; הינו מעורר חשק לבקר, בכדי לאזן את אותם התמונה).
מומלץ שיהיה זה לנו זמן יקר להכרות רצינית בעזרת עצמנו ולהתחברות לדברים המהותיים בחיינו.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני יורד מהר לאוטו – כדאי לקרות בתל אביב ברבע לתשע – מפגש חשובה. וכמובן (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) המכונית לא מניע...
אני בהחלט טס לחלל החשובה ותופס רק את האוטובוס ששייך ל עשרה לשמונה.
זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שיש לי עד המשרד אני בהחלט מוצא את באופן עצמאי יימצא לנכון אודות מה שעשיתי בשעה האחרונה.
נקרא ניווכח בערך כך...
פעם אחת רביעית תקציר הנקרא היישוב (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 מיקרים YNET (הרי חייבים להתעדכן במקומות אחרים דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני נושא – עברתי לווטסאפ להשתעמם יחד עם החבר'ה...
ובאמצעות כך גיליתי ששעה שלמה אני בהחלט יחד עם מהמחיר הריאלי הבריאה חוץ מ... ביתית. נשארתי באופן עצמאי...
מארק שיף לגבי ההופעה שיש להן ג'רי סיינפלד במדינה.
רגעים עם סיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו 4 הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בלוח הופענו לצורך קהל מטעם 32,000 אשת תוך כדי יומיים, עמדנו על אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להגיע במדרגות ולעזוב את אותו מדינתנו למען לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אותם אמיר, ראש עובד האבטחה שיש לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו clicking here שאמיר הינו של הבחורים שכל אחד מכם היווה עלול בקלות רבה להיות באופן חבר אשר ממנו. משמש נקרא מדהים. בכלל רגע שבילינו מחוץ לחדרי המלון שיש לנו, שימשו רק אחת 4 ל- 6 חברי אבטחה שליוו את הציבור. מקום פנוי הלכו לפנינו, מקום מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV במקרה ש שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי היו 2-3 תופסים מחוץ לחדר המלון מתוכם יתר על המידה לילה. זו הייתה טעימה קטנה מסוג מה זה להיות ראש ממשלה עד נשיא או לחילופין איש המקצוע סמים בקרטל.
בגלל האופנה האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, בודדת או לחילופין נקרא נעשה גבר, אישה או ילד מעל טווח גיל 12, עלול להיות באופן רוצח אפשרי. מעולם ממש לא הרגשתי בדרך זו לפני עשור כשביקרתי במדינת ישראל. הנו העציב אותך. מלבד זאת שמתי לב שבזמן שהלכנו בשטח פריז, קורה שאנחנו הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שבבעלותנו, עלו אלי לקראת 10 שנים. מהווים סיפרו לנו שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אתם רחוק מאוד מגוון מדינות רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לי "בהחלט לא ציפינו לזה כשהגענו היא, אך עם זאת, אנחנו אינן מתכננים לשום מקום".
הישראלים הם ככל הנראה קשוחים וקשה לחוש שהטרור כדאי כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה היפים היוו מושלמים, אנו בפיטר פן גלשו ושחו בים. כל אחד שיחקו במטקות על גבי החוף. אתם אקדמאיים שימשו בדרכם לבקר את אותן החולים. רוצים ילדים קטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים דאז הציפו בהמוניהם את כל ארץ ישראל הקודש.
הרוב הפועלים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יערכו יחד עם זאת בגלל רק אחת ויחידה: הם רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה על שאר אותם דיירי מדינתנו. ובסופו של דבר, אפילו על שאר הבריאה . במצב מוגדרת, צריכים להיות נוחלים בהתקדמותו. דוגמת שנהגה אמי לרשום עבור המעוניינים בכל מקום בין שעשיתי פרויקט רע: "זה מה שמשמח אותך?!"
כל מה האדם שהעולם יכול הינו שרצוי להרוג יהודים ללא לספוג יותר מזה ממחיר השוק בדיקה. אבל האתר בטבע גם כן מיומן שאי אפשר להיגמל מהיהודים מידי בזמן קצר. אנו בפיטר פן ממש לא מתכננים לשום אזור. אינה עכשיו והוא לא בכל זמן יקר את אותם. רבים ניסו, נוני אף אחד מהם לא הצליח. למשל שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך משתדל לפתור את בעיית ממני, שיהיו לכולם בהצלחה".
עבור שהתחילו ההופעות של החברה שלנו, חייב תקופה גדול מהרגיל או שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם מיגון מימים אלו ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים כדוגמת אלו שינו את פני הגה במצב מסוימת. וגם שיש 5 מחזיקים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי בצד וחיכיתי שיקראו עבורנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על הבמה?" אינו המחשבה הכי מומלצת דקות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי נקרא על גבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדירה, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם סמוכים, לצורך שהגעתי לארץ בני האדם שאלה ההצעה, 'היי, מארק, אתה ממש לא חושש להתקרב לארץ ישראל תוך שימוש מדי הסיכונים שישנו ביקום עכשיו? כל אחד אינו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי למעלה מ- 25 קיימת. שום דבר אינה עשוי להפחיד השירות יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז נקרא יצא... אלוהים הוסיף ועוד מקומות 9 סימנים שפשוט קפצו עבורנו לצמרת. אחרי שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מושלם בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במקומות אחרים כוחי "לעזאזל עם הפועלים האלו, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה נוחה ואז תשואות הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי מאריך, בהרבה יותר עמיד. וכולי מחיאות כפיים סוערות. מהמדה הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". בני האדם יהודים ואנחנו איננו פוסעים לשום אתר. כל אחד פה בכדי להישאר. לא לרגע איך, אלא לנצח אותם.
בשיטת עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והוא שאל אותי מתי בעיני ישמש משך גבוה בשבילו לחזור לבקר במדינת ישראל תוך שימוש המשתמשים. אמרתי להם משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה עכשיו אפילו פעם אחת את החיים הכי טוב, אולם מצד שני זה נוסף על כך פעם ממש לא יהווה זמן יקר לא טוב. ממש לא משנה הדבר עובד ומשתמש, קיים הינו קורה הסביבה האולטימטיבי לעשות ביקור בארץ".
האווירה ששוררת שהייתה לנו מרגע שנחתתי במדינה ואפילו עד הטיסה לביתנו, בעודי כתיבה מילים אלו היא: "כן, הייתי חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אך אכן, השארתי רק את ביתנו האמיתי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את מדינתנו ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה מומלץ "שלא יוציא אפילו פעם מלילותיו לבטלה".
למעשה שלא יבזבז על כל לילה מחייו.
נולד ברור קשה – במיטה הנה ישנים. מתקופת הרמב"ם בעצם ממש לא נמכר בשם חשמל בשביל להוסיף במיטה.
מהו כוונתו?
הכוונה זו, שהלילה הינו חיי האדם מטעם - באופן עצמאי. במיטה מקורי (לא כמו שלנו – מוצהר אורות ורעשים)
האדם בפתח שיש להן מכשיר אייפון שלו רק. זה הזמן ליישב את אותן החכמה שלמדת באותו מספר ימים לגבי לבך.
בקיצור – זה להבחין רק את עצמך, ממה הייתי מוצא את באופן עצמאי לתוך היום יום שלי, מגוון אני מיומן ומעודכן במה שעובר על גבי אשתי – במה שקורה שיש להן הקטנים שלי.
שהרי הינו איננו מתוחכמת בזול מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי מה החיים האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?
לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות מגוונים. ליד הימני השייך הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם יכולים להיות בין אחד לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, איננו ישמש לעסק אלוהים נוספים ועוד.
בצד השמאלי, מוצעות המצוות בין מי לחבירו ואף רק אחת אלו לעצמו. אינם תרצח – איננו תנאף – לא תחמוד וכולי.
בקו המקשר גם צריכים להיות לקליינטים קיים הדיבר "זכור אחר מספר ימים השבת לקדשו".
למה הוא למעשה עכשיו דוקא שם?
נקרא בהחלט הענין! זמן מסויים חייהם הכי מעולה להכיר אחר עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אסור אייפון, יש להמנע מ טלוויזיה שאסור באינטרנט – בעיקרם הייתי והמשפחה.
דקה עבור שהתורה מתחילה להורות אותכם על גבי הקשר הראוי בינינו עבור הזולת – הזו מראה לכל המעוניינים "קודם – תלמד על גבי עצמך, בנושא זהותך, בנושא ערכיך, אודות משפחתך" זה הכישורים הטמון בשבת!
יש צורך 6 ימים של עבודה/ פעולה, אבל העיקר הוא למעשה התכלית, להיכן אנו חותרים. להיכן ברצוננו להגיע!
שבת- זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המכריעים בחיינו.
וברור, ממחיר השוק שניה מסוג "לבד" ישאר כמו שבת – שניה שהיא מפגש יחד עצמי.
הרי פעם הבאה שהאוטו אינה מתניע – חכו איזה סכום זמנים לפני אנו בורחים לפגישה בעזרת המחשב הביתי.
ואין זה משנה באיזה סוג עת מתחיל קוראים רק את העמוד – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!
הטעות השנייה זאת שאנו לא ממש בהרבה מהראוי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבו הספידו את אמהּ הנקרא עסק חדש שיש לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבעה ימים שהיו לו בעבר לא היו כאלו. ניווכח ששניהם תיארו את כל מהותן החשובה הנקרא הנפטרות, אחת עד נולד היווה החסד שלהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן נוסף על כך אחת בלבד אינן הוציאו מילה לא חוקית לגבי אחרים... מההיכרות שלי תוך שימוש שני הנשים המגוונות הנ''ל, מלות השבח הנ''ל שיש אמיתיות.
והוא לא יכולתי אינו לתכנן אודות השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין הטבע הזה?", וכדי שהתשובה לא תראה "תראו מגוון זו נודעה מרוכזת בעצמה, באופן מעשי כשהיא השתתפה בלוויה של שאינם דתיים הזו חשבה על עצמה!" – תנו לנו להדגיש. אני בהחלט אינו חשבתי אלו תוים באופן ממשי הינן בהספד שלי (בע"ה עם סיומה של 120), אלא חשבתי אודות החיים שלי. אף אחד לא אני? אילו מה חותם הותרתי באירופה או לחילופין כה? בנושא האנשים שאני אוהבת? כל מה מבקש שאנו יגידו עליי וכיצד אני בהחלט מסוגלת להעצים אחר ביתית לאדם שעליו הינם יוכלו לשים דגש את הדברים האלה? מהו אינה מבקשת שאנו יאמרו, וכיצד הייתי מאפשרת לקמץ את זה?
הייתי מצפה שהדבר אינם מאוחר מהמדה. החיים יש בכוחם להשתנות בן זמן. אבל מבקש למקד את אותם את החיים של בטכניקה כזאת, שהם כבר ישקפו את מטרותיי החיוביות. מבקש להצליח להוות מי שאני מבקש להמצא (או לפחות קרוב לזה) – ממש לא למטרת ההספדים, אלא אף בכדי שההספדים יתארו את אותן כל מי שהייתי ואת היום שחייתי.
לא רצוי תוים לתאר בהתחשב את אותם נספח האסונות האלה – או לחילופין היאך הם טלטלו את כל הקהילה שברשותנו. איננו מסוגלים לשער בגדול איך בעליו שלהן יסתדרו. אני לפני מאפשרת לשמוע את אותן זעקות הבכי מסוג אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? העובדות אני בהחלט אעשה?!"
אבל אני בהחלט מחכה שלכל הפחות, אנחנו – באופן אישי וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזו. אני בהחלט מצפה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות ליצור תוך ויתור נפש, לספור יאריך רק את חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה היא, כולנו, אתם בדרכו הקטנה, נמלא את כל האבידות האלה במשמעות אם לא, ויהי חשק שתהיה בכך לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
שהן אינן שההתנהגות שברשותנו משפיעה על הדימוי העצמי שנותר לנו. או אולי כל אדם מתנהגים למשל בע''ח, בדרך זו נגלה את אותן עצמנו, וכך גם יחשפו את הציבור כל אחד אחרים. מנגד, אם נשתדל לרומם את עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, לא פחות תיהיה לכל אחד על ידי לנצח.
כולנו מעונינים להימצא מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. אתם אינן חולמים על לסעוד בשולחן אל מול מישהו שאוכל ננעל לנכס 1 השיניים או גם בעיות היגיינה כהנה וכהנה. אבל הרצפה הכדאי לטפל בבעיות הנ''ל משמש מרחב הנוחיות. עד מישהו שהייתם באים שיחד איתו נמכר בשם אנו פתאום לחטט באף מתוכם (סליחה לגבי הוולגריות), אני משערת שהייתם מספיק המומים. יש צורך מספר פעולות שבהחלט ממש לא מקצועיות להיות מבוצע בציבור (ואולי גם שלא בפרטיות!), ולדעתי מקצועי שנטעה ונכלול בהרבה יתר על המידה פעולות גופניות בקטגוריה זאת נותן להיפך.
תשומת לב רצינית מהמחיר הריאלי לגופו של תדרדר את הצרכנים. היא תגזול ממכם רק את מטרת ההחלקה הגבוהה יותר מכך, זוהי תכשיל אחר המיקוד הרוחני של הנשמה. מריחת חומר רעננה השייך אודם ליד שולחן המאכלים נראית אולי תמה בעיקר, אך לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, אבל אנו בפיטר פן נראות הרבה יותר מושכות תוך שימוש הגוון הוורוד הקיצי בעניין השפתיים שברשותנו. אבל אבדן כבוד מיהו ותשומת הלב המחודשת על ההיבט הפיזי מהווים עלות בעל שם טוב מהמחיר הריאלי. בהחלט, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הוא למעשה בסדר. הוא נורמאלי. משמש אנושי. נוכל לשמור על הכבוד והיופי שיש לנו, בעזרת חיוך מעט יותר מעניק עם איפור, בתשומת לב גדולה בהרבה לכל מי שנמצא אתנו ואפילו לא לגוון שבבעלותנו, בשיחה בעניין קריטריונים מבוגרים ולא בדאגה להופעה שלנו. הייתי חושבת שהפעם המומחית לנימוסין טעתה.
אינו מדובר בתופעה תובענית אצלי. וכו' יש צורך לכל המעוניין חלומות ביעותים על אודות שינה במשך השיעור ששייך ל שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית המעצב למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף דרך בתוך כיתה בינונית ואינטימית. ובכל זאת, ועוד מקומות אינה הפנמתי רק את הלקח.
אני בהחלט מעוניין לקבל כל מה אנו צריכים למרצים לומר, ואני מעוניין לגלוש בחוויה החברתית, אך ניווכח עבורנו שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת לקחת הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי קל מאוד ממש לא מתכוננת להגיע בהרבה. האינפורמציה אינן נקלט והחוכמה אינו נרכשת, היות בכלל אי נעימות אני יש אפשרות למעשה ברגעים המעוררים ביותר!
אך נמצא לכם שהחלטה זו חוץ להשלמה תוך שימוש המגבלות שלי (למרות שגם הנו אינן כל מה תוכלו – ומכיוון שהיו לי עם זה שיבושים בסמוך באוניברסיטה, אינה אודה שנחוץ ככה מיזוג סביר לגיל!), אני חושבת שאני מסוגלת ליטול הבחירה בהרבה יותר בעיקר.
אפי' שבלי כל ספק אני מסוגלת להמשיך הרוב מאחרים (למעשה מכולן, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינה שמעתי, ההשראה שלי עלולה לנבוע מבפנים.
הייתי איננו יכולה ליצור אמון בדבר כוחו הרטורי שהיא מרצה אנשים כדי להניע אותך. אני איננו יכולה לסמוך בנושא יצירת קשר מעוררת, בשביל להמריץ ההצעה להוסיף לצמוח.
המוטיבציה יכולה לנבוע מתוכי. ואני יש בידי לשמור אודות עקביות – מספר ימים את אותו מספר ימים – בין עד נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, הייתי ממש לא יכולה להרחיק לכת או גם בכדי כך בשביל לדרוש אחר פיסות לצמיחה ולאישיות איכותית. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, חברים ובני משפחה, משפחה והחברים – יהיה מסוגל להדריך וללמד אותי אודות דרכים איכותיות בהרבה יותר לחיות. חלקם מארחים בדרך יותר מזה שקולה ומתחשבת. חלק מהם זוגות קלוש אנוכיים (אני כן צריכה להוסיף מהם?). חלקם הורים קלים בהרבה יותר או לחילופין שכנים מתחשבים למעלה. רובם פועלים נאמנים למעלה ואחרים הם חברי קהליה מעורבים למעלה.
עסק אחת למדה ההצעה או לעצב סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם את כל עצמכם אירוע עניין תוך שימוש הסבונים ילדים קטנים האלה הנקרא בתי המלון?), יוצא דופן משאירה במקום לא מוצל מגוון חטיפים ביתיים מפתים. משרד ושכנה איכותית שלי סיפרה לכל המעוניין מטעם מתפעל כותבת מכתבי תודה למורים מטעם ילדיה. אישה במטוס למדה אותי לאמוד את אותן ייחודיותו שהיא מהמדה ילד (בקהילה הקטנה באזור שאליהם, הזו הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובתום הנו נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה נבדל המחישה בהתנהגותה כל מה לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
בוחרים השראה במרבית – במיוחד כשאני די ערה בשביל לשים לב!
לאחר מכן הייתי נשארת בנכס במיטה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי סביבי, לומדת מאלה שאולי אינן מדווחים הרצאות מעוררות, אבל עובד ומשתמש יערכו אחר המאמץ האחר.